נכון, צריכת הדלק לא משהו, חנייה זמינה היא אתגר, ונדרש רישיון לרכב משא, אבל ככה זה בחיים; אי אפשר לקבל את הכל.
המקרה של ראם
בדיוק בגלל זה רצינו לדבר אתכם על דודג' ראם 2500. כזכור, בחנו את שלישיית הטנדרים האמריקאית המשווקת בישראל (אוטו 381), ובמבחן מצאנו כי כושר ההעמסה המצומצם יותר של סילבראדו, ומכאן עלה אחד פחות במתלה (או ההפך), סידר לו נוחות נסיעה עדיפה על שני מתחריו — פורד F־350 וראם 3500.
הדגם הנבחן כאן אמור לפתור בעיה אחת (מה שייצור בעיה אחרת; ככה זה בחיים). בעיית הנוחות אמורה להיפתר תמורת הפחתה של המשקל המותר לטון אחד, ולטובת היעד הזה עשתה ראם שינוי גדול בטנדר; במקום אותם קפיצי עלים צויד 2500 בקפיצי סליל. בנוסף לנוחות משופרת גם ההתנהלות הדינמית אמורה להשתפר.
מקדם נוכחות
מעבר לממדי הענק, ראם בולט בחזית כבירה עטויה כרום. שילוב צבעי המרכב והחישוקים, ברמת הגימור 'לארמי', מוסיף אף הוא להופעה.
הכניסה פנימה נוחה מאוד בזכות מפתח דלת גדול מאוד ומדרגה. תא הנהג הנרחב בכלל וסביבת הנהג בפרט, מרשימים אף הם בזכות שילוב הממדים, ריפוד עור, הגוונים והאבזור הרב מאוד. מסך מגע גדול, "8.4, שומר על אווירה עדכנית בתוך הרכב הוותיק. ובעיקר: למרות שגלגל ההגה מתכוונן רק לגובה, תנוחת הנהיגה טובה, והמושב עצמו נוח מאוד ועתיר כוונונים. הנוסע יסתפק במושב פחות מוצלח ללא תפעול חשמלי.
מנגד, התכנון והביצוע מוצלחים פחות — מרווחי ברך ימין לנהג (בגלל הקונסולה) וברך שמאל לנוסע (בגלל מנהרת ההינע) לא מרשימים; חומרי הדיפון לא תמיד איכותיים, ונרשמו כשלים בהנדסת האנוש כמו מיקום כפתור בלם המנוע, היעדר ידיות אחיזה בתקרה ומדרך לרגל שמאל ובעיקר מראות עם כושר כיסוי בינוני, ופרופורציות מוגזמות (גם במצלמת הרברס).
המרחב ליושבים מאחור נדיב ביותר, המושבים מחוממים ויש פתחי מיזוג. הארגז יחסית קצר, רחב ובעל דופן נמוכה, ורכב המבחן צויד בראמבוקס; שימושי, על חשבון הארגז. סף ההטענה גבוה, פתיחת הדלת משוככת ומדרגה נשלפת מסייעת לעלייה לארגז.
מקדם תנועה
המנוע המשרת את ראם — 6.7 ליטר (קמינס B), 370 כ"ס, 110 קג"מ — גדול, ההספק והמומנט בהתאם. התיבה האוטומטית (6 הילוכים), מעט איטית בתגובתה, היא לא תמיד מעודנת (חבטות נרשמו) והתפעול הידני לא מזמין (אבל התיבה שומרת על ההילוך) — וכל אלה לא ממש חשובים בפועל: יש ל־2500 עוצמה ויכולת מעל ומעבר לכל צורך שהוא, כולל מצבי קיצון בעליות ובעקיפות. צליל המנוע חביב בסל"ד נמוך, גס וקולני בגבוה יותר.
לראם 2500 בלם מנוע; מיקום המתג תמוה (ליד פקדי קירור/חימום המושבים), כאמור, התפעול הידני לא נוח (חשוב להורדת־הילוך/העלאת־סל"ד לשיפור הספק הבלימה), אבל פעולת המערכת מעולה, ויכולת ההאטה מרשימה, כדי עצירה מוחלטת. צריכת הדלק במהלך המבחן הייתה 5.8 ק"מ/ל'.
נתכנסנו בזאת
כאמור, עיקר הגרסה הזו בוויתור על משקל תמורה קפיצי סליל המבטיחים נוחות טובה יותר — וההבטחה קוימה. ואכן, כושר ספיגת השיבושים טוב, וטוב מזה של 3500 שהיה סביר ובעיקר מוצלח בשטח, ומוצלח גם על שיבושים רוחביים ב־30 קמ"ש. עם זאת, פעולת הבולמים אינה הדרגתית והריסון חסר במעבר על שיבושים גדולים. גם עם קפיצי עלים היכולת הדינמית הייתה מעל ומעבר(!) לסוג רכב כזה, והשיפור כאן לא גדול.
לאחר שקלא וטריא
פער המחיר בין דודג' ראם 2500 ברמת הגימור והציוד שנבחנה ובין 3500 הכבד יותר הוא 2000 שקלים בלבד — כך שהעדפתו על הדגם הכבד לא תתבסס על מחיר. היריב שלו הוא שברולט סילברדו, החדש יותר והיקר ממנו ב־8000 שקלים. 2500 כשיר להוביל משקל מופחת בהרבה, אבל מציע נוחות נסיעה עדיפה והוא מצויד גם בבלם מנוע משובח.
טנדר גדול (אמריקאי)
טנדר גדול (אמריקאי)
